את מתעוררת בבוקר, ובמקום להרגיש מלאת אנרגיה כמו שאת כל כך רוצה
את מרגישה כאילו לא ישנת בלילה
את גוררת את עצמך למטבח להכין קפה ראשון, מנסה להתעורר, אבל הגוף כבד,
הראש טרוד, וברגע הזה את כבר יודעת שאין לך כוח ליום שיבוא
כל יום מרגיש כמו מרתון אינסופי שאת רצה בו בלי אוויר,
ובסוף היום את רק מחכה לרגע הזה להרים רגליים על הספה,
אבל גם שם את לא מפסיקה להאשים את עצמך:
״שוב אכלתי שטויות היום במקום לאכול בריא ומסודר״
״למה אני לא מצליחה להפסיק עם זה?
למה אין לי שליטה על הגוף שלי?"
בדרך לעבודה את חוטפת משהו 'על הדרך' כי אין זמן לעצור,
בצהריים את אוכלת בחטוף מול המסך,
בערב את חוזרת הביתה מותשת ואז זה מגיע שוב:
את אוכלת משהו מתוק כדי להקהות את הרעב
וככה עובר עוד יום ועוד יום…
עם רגשות אשם.
עם עייפות שלא נגמרת.
ועם תחושת תסכול מהגוף שלך,
שאת כבר מזמן מרגישה שהוא לא שלך יותר.
